פסק-דין בתיק ב"ל 1520-08

רקע:

1.         הגב' חדווה טרגר  (" התובעת") עותרת בתביעתה שבפנינו שתוכר פגיעה בקרסולה שאירעה לה, לטענתה, ביום  04.06.07 (" יום האירוע"),  כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (" החוק").

            תביעה שהגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי (" הנתבע")  נדחתה מן הטעם שהתאונה אירעה במדרגות ביתה, ובטרם החלה התובעת את דרכה לעבודה בהיותה  עדיין בתחום ביתה הפרטי. משכך, לטענת הנתבע, לא חל עליה האמור בסעיף 80(1) לחוק, המגדיר תאונת עבודה ככזו שאירעה תוך כדי ועקב נסיעתו או הליכתו של מבוטח ממעונו לעבודה או מן העבודה למעונו .

            מכאן התביעה שבפנינו.

2.         יצויין בפתח הדברים, כי בתיק זה כבר ניתן פס"ד לפיו הורה ביה"ד על מחיקת התביעה משלא הוגשו סיכומי התובעת, חרף החלטת ביה"ד. בהמשך, נענה ביה"ד לבקשת ב"כ התובעת לביטול פסה"ד (הוגשה בהסכמת המל"ל) ופס"ד זה ניתן, אפוא, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים.

3.         העובדות, כפי שהוכחו בפנינו:

א.         התובעת, שעבדה בתקופה הרלבנטית בעיריית חיפה כמנהלת עירונית קרית חיים/ קרית שמואל , היתה בדרכה לעבודתה, בבוקר יום ה- 4.6.07.

ב.         התובעת ירדה במדרגות הפנימיות בביתה (בן שתי קומות), נושאת שני תיקים, ובמקביל שוחחה בפלאפון עם הגב' רחלי פרידמן (" גב' פרידמן"), מנחה מחוזית של מדריכי של"ח צעירים במחוז חיפה והקריות, בנוגע לפרוייקט עבודה משותף.

ג.          בעודה משוחחת עם  גב' פרידמן, צלצלו ממשרדה של התובעת לביתה, והיא ביקשה מבנה שיביא לה את מכשיר הטלפון, כך שתוכל  לעדכן את המשרד לגבי תוכנית העבודה שלה באותו היום. יובהר, שיחתה עם משרדה נעשתה מבלי לנתק את השיחה עם גב' פרידמן. כלומר , באותה העת החזיקה התובעת שני מכשירי טלפון.

ד.         במהלך ירידה מהירה במדרגות, ובעקבות "תשומת לב מופחתת", איבדה את שיווי המשקל, נפלה, ונחבלה ברגלה (" האירוע").

ה.         בהמשך, אובחנה התובעת עם שבר ספירלי ארוך בקרסול ימין, ללא תזוזה של המלאולוס הלטרלי.

טענות הצדדים:

4.         בסיכומיה מציינת התובעת, כי עצם קרות האירוע לא נסתר במהלך אף אחד משלבי ניהול התביעה.  כן מדגישה היא את העובדה ששתי השיחות שניהלה במקביל נסבו על ענייני עבודה. בנוסף, אחד מהתיקים אותם נשאה התובעת בזמן הירידה במדרגות ביתה היה תיק אשר כלל חומרי עבודה, אותם לקחה לביתה.

אליבא דתובעת, המסגרת המשפטית בעניינה מעוגנת בסעיף 79 לחוק, המגדיר תאונת עבודה כ" תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו" ולדידה עולה, כי הוכח הקשר ההדוק בין עבודתה לבין שיחת הטלפון ושני התיקים אשר נשאה עם הנפילה. לגישתה, גם יישום מבחן ה"אלמלא" בעניינה, יוביל לאותה המסקנה.

בנוסף, טוענת התובעת, כי בזמן התאונה היא "נשאה" עמה את סיכוני העבודה.

5.         הנתבע, בסיכומיו, שב וטוען כי יש לדחות את התביעה מן הטעם כי הנפילה שארעה לתובעת התרחשה בין כתלי ביתה, בטרם יצאה לעבודתה. לגישתו, משהתאונה אירעה בשטח פרטי, הרי התובעת הינה אדון לעצמה, ואחראית על "סיכוני הדרך", ואין המדובר בתאונת עבודה. עוד מוסיף הנתבע, כי נפילה תוך כדי הליכה, בשל סיבה הטמונה במבוטחת, ומבלי שיהיה מכשול בדרכה, לא הוכרה בפסיקה כבאה כתוצאה מסיכוני הדרך ועקב הליכה, ואינה תאונה בעבודה במובן של סעיף 80(1) לחוק.

לפי הנתבע, אין לראות את התובעת כמי שנפלה בעבודתה רק מאחר שנפלה בעת שקיבלה שיחת טלפון בענייני עבודה, בין היתר כיוון שהן על השיחה והן על עצם העבודה מהבית לא קיבלה שכר. זאת, מן הטעם שהביטוח מפני פגיעות בעבודה אינו ביטוח כללי על חייו של המבוטח בזמן בו הוא עובד. אליבא דנתבע, הרחבת ההלכה לעניין הכרה בתאונות עבודה במקרים מעין אלה אינה מידתית או סבירה, ויוצרת הגנה על כל עובד, עוד בטרם החל לעבוד, כל עוד יצר קשר טלפוני/ אינטרנטי וכו' עם מקום עבודתו, ובוודאי שלא לכך התכוון המחוקק.

השאלות שבמחלוקת:

6.          מטיעוני הצדדים עולה, שהם חלוקים  בשאלה מה  התשתית החוקית אשר על פיה יש לבחון את היות  האירועים  ביום האירוע   כפגיעה בעבודה, כמשמעותם בחוק: